זה הסרט הראשון של אסכולת "דוגמה 95" שבזמנו דובר בה רבות, אסכולה של במאים בעיקר (אבל לא רק) דניים, אשר הכריזו חרם על המלאכותיות של הקולנוע המודרני המזייף את המציאות בעזרת אמצעים אופטיים וטכנולוגיים למיניהם. "דוגמה 95" צידדה בצילום ללא תאורה מלאכותית, ללא עדשות מעוותות, עם מצלמה מוחזקת ביד, והאמינה שבדרך זו הסמכות העליונה במלאכת העשייה הקולנועית תעבור מידי המכונות המורכבות של המפיקים והאולפנים לידי הבמאים. עד כמה היה הסרט הזה של וינטרברג נאמן לכל החוקים וההגבלות שהאסכולה כפתה על עצמה, זה נושא שעורר ויכוחים רבים, אלא שהצלחת הסרט נבעה בעיקר מן העוצמה הדרמטית שלו, סיפור על יום הולדת של פטריארך שכל משפחתו נאספת בביתו כדי לחגוג עמו, אלא שבמקום המשתה המיועד, הולכים המסובים וחושפים את כל השלדים הרבים המסתתרים בארון המשפחה, למרות המראה הזוהר שלה. הסרט עורר התפעלות רבה בשל הופעת אוסף שחקנים דניים מעולים שרק מעטים הכירו. גם וינטרברג, שהיה גם הוא באותה התקופה אלמוני, זכה לתהילה רבה, שבעקבותיה הוזמן לביים סרט בארצות הברית.