שנת 1962 בעיר נובוצ'רקאסק שבברית המועצות. יוקר המחייה בעלייה מתמדת, המשכורות מתכווצות, הפועלים במפעל מקומי ליצור קטרים חשמליים מכריזים על שביתה ויוצאים בהפגנת מחאה נגד המצב, הם מאיימים לפרוץ למזכירות המפלגה הקומוניסטית בעיר, הצבא נקרא למקום כדי לשמור על הסדר ובמקביל, המשטרה חשאית המסתתרת בעליות הגג של בתים במרכז העיר, פותחת באש והורגת מפגינים רבים. על מנת שהידיעות על השביתה ודיכויה האלים לא יופצו ברחבי המדינה, מנתקים השלטונות את כל אמצעי התקשורת בעיר והצבא סוגר את כל המבואות כדי שאיש לא ייצא או ייכנס אליה. אנדרי קונצ'לובסקי בוחר להציג את הפרשה האמתית הזאת בסרט שצולם בשחור-לבן, כדי להזכיר לכולם את יומני החדשות בבתי הקולנוע, דרך עיניה של ליודמילה, חברה בהנהלת הסניף המקומי של המפלגה הקומוניסטית, נאמנה לשלטונות ומוכנה להגן בחירוף נפש על המשטר אתו היא משרתת בכל מעשיו. היא מתרעמת כמו כל מזכירות המפלגה על הפועלים שמעזים להפר את ההוראות של ההנהגה, עד הרגע בן מסתבר לה שבתה בת ה-18 נעלמה במהומות מי יודע אם נאסרה, נפצעה או אולי גרוע מזה. היא יוצאת בחיפושים נואשים אחרי הבת ותוך כדי כך, חושף הסרט את מנגנון הרשע המניפולטיבי המטיל אימתו על האומה, שעד אותו שלב היא הייתה שותפה לו. רעיתו של קונצ'לובסקי, יוליה ויסוצקאיה שמגלמת בסערה את התפקיד הראשי, היא בעצמה ילידת העיר נובוצ'רקאסק. הסרט הוצג השנה בפסטיבל ונציה וזכה לפרס מיוחד של צוות השופטים.