שנת 1962 בעיר נובוצ'רקאסק שבברית המועצות. יוקר המחייה בעלייה מתמדת, המשכורות מתכווצות, הפועלים במפעל מקומי ליצור קטרים חשמליים מכריזים על שביתה ויוצאים בהפגנת מחאה נגד המצב, הם מאיימים לפרוץ למזכירות המפלגה הקומוניסטית בעיר, הצבא נקרא למקום כדי לשמור על הסדר ובמקביל, המשטרה חשאית המסתתרת בעליות הגג של בתים במרכז העיר, פותחת באש והורגת מפגינים רבים. על מנת שהידיעות על השביתה ודיכויה האלים לא יופצו ברחבי המדינה, מנתקים השלטונות את כל אמצעי התקשורת בעיר והצבא סוגר את כל המבואות כדי שאיש לא ייצא או ייכנס אליה. אנדרי קונצ'לובסקי בוחר להציג את הפרשה האמתית הזאת בסרט שצולם בשחור-לבן, כדי להזכיר לכולם את יומני החדשות בבתי הקולנוע, דרך עיניה של ליודמילה, חברה בהנהלת הסניף המקומי של המפלגה הקומוניסטית, נאמנה לשלטונות ומוכנה להגן בחירוף נפש על המשטר אתו היא משרתת בכל מעשיו. היא מתרעמת כמו כל מזכירות המפלגה על הפועלים שמעזים להפר את ההוראות של ההנהגה, עד הרגע בן מסתבר לה שבתה בת ה-18 נעלמה במהומות מי יודע אם נאסרה, נפצעה או אולי גרוע מזה. היא יוצאת בחיפושים נואשים אחרי הבת ותוך כדי כך, חושף הסרט את מנגנון הרשע המניפולטיבי המטיל אימתו על האומה, שעד אותו שלב היא הייתה שותפה לו. רעיתו של קונצ'לובסקי, יוליה ויסוצקאיה שמגלמת בסערה את התפקיד הראשי, היא בעצמה ילידת העיר נובוצ'רקאסק. הסרט הוצג השנה בפסטיבל ונציה וזכה לפרס מיוחד של צוות השופטים.
אנדרי קונצ'לובסקי, או בשמו המלא אנדרי סרגייביץ' מיכלקוב-קונצ'לובסקי, נמנה על מבחירי הקולנוענים של בית המועצות, אחרי שסרט משלו, "סיפורה של אסיה" (1967) נאסר להצגה ע"י הצנזורה הסובייטית. הותר לו לשוב לעשות סרטים, ביניהם כמה שמבוססים על יצירות קלאסיות של הספרות הרוסית, כמו "קן האצולה" (1969) של טורגניאב וה"הדודואניה" (1970) של צ'כוב, הצלחת הסאגה הקולנועית שלו "סיבריאדה" (1979)שזכתה בפרס גדול של צוות השופטים בפסטיבל קאן, עזרה לעבור למערב, שם עבד לא מעט עם המפיק הישראלי מנחם גולן, ובין הסרטים שביים בהוליווד, "אוהבי מאריה" (1984), "רכבת אל החופש" (1985) ו"אנשים מבוישים" (1987). הוא שב לרוסיה אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי, אבל המשיך לביים סרטים הן במזרח והן במערב, בין סרטים אלה, "הלילות הלבנים של הדוור" (2014), שזכה לפרס הבימוי בוונציה, ו"גן עדן" (2018) שקיבל את פרס הבימוי בוונציה. מאז שנת 2013 הוא יושב ראש האקדמיה הרוסית לקולנוע. בנוסף לקולנוע, קונצ'לובסקי הוא תסריטאי (בין היתר לסרטו המהולל של אנדרי טרקובסקי "אנדרי רובלב"), במאי תיאטרון וסופר. אחיו הוא השחקן והבמאי הקולנוע ניקיטה מיכלקוב.