בעידן שבו כל מה שקרה לפני שבוע שייך לעבר הרחוק וכל מי שלא דובר עליו בשבוע האחרון נמחק מן המפה, סביר להניח שרבים שכחו את שמו של קז'ישטוף קישלובסקי (1941-1996), גם בין אלה שהכירו אותו קודם, באותם הימים הרחוקים של המאה הקודמת. ואם זוכרים משהו, במעורפל, זה בעיקר את סרטיו האחרונים, אלה שעשה בצרפת, תחת חסות החברה MK2, סרטים כמו טרילוגיית הצבעים, "כחול, "לבן" ו"אדום", או "חייה הכפולים של ורוניק", אותם ארבעה סרטים שלדעת מומחים מהווים מעין תחילת כניעה של הבמאי לטעם המערבי ולדרישות של הקולנוע המסחרי.

לסיכום אמתי של יצירת קישלובסקי, צריך לפנות ל"דקלוג", אסופת עשרת סרטי הטלוויזיה, כל אחד בן שעה אחת, שעשה לפני שיצא ממולדתו פולין, אל המערב. לכאורה, כל אחד מעשרת הסרטים אמור להיות מוקדש לאחת מעשרת הדברות, למעשה אפשר למצוא בכל אחד מהם התייחסות לכל הדברות גם יחד. לאורך השנים, ככל ששמו הלך והתפרסם בכל העולם, ניסו רבים לאבחן בסדרה הזאת את עקבות הנצרות מן הזן הקתולי שבה הוא התחנך, את שורשיזהותו הלאומית פולנית, ואת תפיסותיו הפילוסופיות, שבצבצו תמיד בכל הסרטים שעשה. כל אלה, ועוד דברים רבים אחרים, אפשר למצוא בתוך "הדקלוג", תמצות של כל מה שקישלובסקי רצה לומר ביצירתו, ואין פלא שכאשר התראיין בפסטיבל ונציה, שם הוצג המחזור הזה כולו בפעם הראשונה, הוא טען שלמעשה הוא מיצה בזאת את עצמו וכל מה שנותר עכשיו, זה לצאת לגמלאות, זאת למרות שבאותו מועד, טרם מלאו לו  50.

אם לצטט את הבמאי סטנלי קובריק: "ראוי לשים לב לכישרון המיוחד של קישלובסקי ושל התסריטאי שלו,  קזי'שטוף פיאסביץ', לא רק בהעלאת הנושאים שלהם אלא בדרך שבה הם מעניקים להם מבנה דרמטישמעביר בשלמותו את המסר שלהם, אבל יחד עם זאת, מאפשר לצופה הן לעקוב אחרי העלילה עצמה, והן להבין את המשמעות שמסתתרת מאחוריה. והם עושים זאת בכישרון רב כל כך שהצופה אינו מבחין כלל במסר אלא לאחר זמן ורק אז הוא תופס עד כמה המשמעות שלו עמוקה ונוגעת ללב". ואילו קישלובסקי עצמו, בריאיון שנתן באוניברסיטת אוקספורד, הסביר: "אם יש טעם לטרוח לעשות משהו למען התרבות, הרי זה להתייחס לכל מה שקושר בין אנשים ולא מה שמפריד ביניהם. יותר מדי דברים בעולם הזה מפרידים בין בני האדם, אם זה דת, פוליטיקה, היסטוריה או לאומנות. אבל יש לא פחות דברים הקושרים ביניהם. לא משנה מי אתה ומי אני, אם השן כואבת, זה אותו כאב שמטריד את שנינו. רגשות הם אלה שמאחדים את בני האדם, שהרי מלים כמו "אהבה", או "סבל" או "חרדה", יש להם אותו מובן בכל שפה בעולם. זאת הסיבה שאני עושה את הסרטים שאני עושה."

למי שמבקש בכל זאת לשייך כל פרק ב"דקלוג" לדברה מסוימת אחת, למרות שקישלובסקי עצמו נמנע בכוונה מלעשות זאת, צריך לזכור שהסדר שבו הדברות מופיעות הוא הסדר המקובל בכנסייה הקתולית,  שבתוכה גדלו הן הבמאי והן התסריטאי.

הפרק הראשון (הדברה היא כנראה "לא יהיו לך אלוהים אחרים על פני..."), שבו מדען צעיר מלמד את בנו הקטן להשתמש במחשב ולסמוך על הקדמה שהמחשבים הביאו אתם,  מסתיים במסקנה שהמדע אינו יכול להיות תחליף לכוח עליון.

בפרק השני (הדברה הפעם היא "לא תישא את שם י' אלוהיך לשווא..."), מתבקש רופאלקבוע כמה חודשי חיים נותרו לחולה הסרטן שבו הוא מטפל, כשהמבקשת היא רעייתו של החולה, שהרתה למאהבה, וחייבת להחליט אם להפיל את הוולד שבבטנה כדי שהבעל לא יגלה זאת או שמא הוולד עתיד לצאת לאור העולם רק אחרי מותו של הבעל.

בפרק השלישי, המתייחס לדברה "זכור את יום השבת לקדשו", נהג מונית שאמור לבלות את חג המולד עם משפחתו,מוצא את עצמו מסיע את אהובתו לשעבר בכל רחבי העיר כדי למצוא את בעלה שאבד.

ואילו בפרק הרביעי, שבו בת חושדת שאמה הותירה אחריה, לפני מותה, מכתב שבו היא מגלה כי בעלה, האב שעמו גדלה הבת, אינו אביה הביולוגי, מתבקש הקשר ל"כבד את אביך ואת אמך".

הפרק החמישי, אחד משני הפרקים המוכרים ביותר בסדרה שזכה גם לגרסה באורך מלא תחת השם "סיפור קצר על רצח", מספר על שני מקרי רצח, אחד שרירותי, ברברי ואכזרי במיוחד, השני הוצאה להורג ממלכתית של האשם ברצח הראשון, הוצאה להורג שנראית לא פחות אכזרית וברברית מן  הפשע עצמו.  כאן אין ספק שהדברה היא "לא תרצח".

הפרק הנוסף שזכה לגרסה באורך מלא, הוא הפרק השישי "סיפור קצר על אהבה", המספר על סטודנט צעיר המאוהבבאישה נאה וקלת דעת המתגוררת בבניין ממול, עליה הוא משקיף ללא הרף דרך המשקפת שבחדרו (עד כאן הדמיון ל"חלון האחורי" של  היצ'קוק). הדיבר אליו הוא מתייחס אינו יכול להיות אלא "לא תנאף".

הפרק השביעי, בו צעירה יולדת מחוץ לנישואין ומעמידה פנים שאמה היא זו שילדה את התינוקת, הופך לסיפור מוסר הנשען על הדיבר "לא תגנוב". האם הביולוגית מנסה לחטוף את הילדה מסבתהולברוח אתה לקנדה.

הפרק השמיני מציג מרצה לאתיקה בעלת שם עולמי, שמארחת את מי שתרגמה את כתביה לאנגלית. באחת ההרצאות שהיא נושאת לפני סטודנטים,מעלה אחד מהם לדיון סוגיה אתית של האישה ההרה למאהבה וממתינה למות בעלה, שהיא זהה לסיפור המוביל את הפרק השני של הסדרה. בפגישותיה עם המתרגמת, מסתבר שהאתיקה לא עמדה נגד עיניה של המרצה הוותיקה בנעוריה, כאשר סירבה בזמן המלחמה להסתיר בביתה ילדה יהודייה. "לא תענה ברעך עד שקר" הוא הדיבר המתאים לפרק הזה.

שני הפרקים האחרונים מבוססים מן הסתם על אותו הדברה, "לא תחמוד". פרק תשע ("לא תחמוד אשת רעך") דן ביחסים בין רופא שאינו יכול להביא ילדים לעולם לבין רעייתו האוהבת, הטוענת שאין זו סיבה מספקת כדי להיפרד. ברקע, סיפור משנה על זמרת צעירה שבטיפולו שלהרופא, שנאסר עליה לשיר בגלל המחלה שממנה היא סובלת. זה המקור שממנו פיתח קישלובסקי מאוחר יותר את התסריט ל"חייה הכפולים של ורוניק".

ואילו הפרק העשירי ("לא תחמוד כל אשר לרעך") עוסק בשני אחים שמגלים כי אביהם הותיר אחריו אוסף בולים אדיר,שחסר בו רק בול אחד כדי שיהיה אוצר בלום, והם מוכנים לעשות הכול כדי  להשלים אותו בבול שחסר.

כפי שאפשר לראות, הקשת המוסרית, האתית והרגשית ומעל הכול הגורל, שהסדרה מטפלת בכולם,היא קשת רחבה מאד, וכדברי קובריק, המבנה הדרמטי של כל פרק מעביר לצופים לא רק את הנושאים עצמם אלא גם את הדרך שבה הם משתקפים בחיי היום-יום של כולנו. קישלובסקי עשה רדוקציה עד למקסימום של כל מבנה שכזה; אפשר אולי להשוות את עשרת הסרטים הללו למוסיקה הקאמרית שמרכזת בתוכה את לב לבה של כל חוויה, ללא תוספת קישוטים מיותרים. כל הדמויות שעולות במהלך 576 הדקות הללו מתגוררות כולן בגוש בניינים דמויי שיכונים ששימש אז (כלומר בסוף שנות השמונים) משכן, לדברי קישלובסקי, לתושבים מכל השכבות של החברה הפולנית, ממרצים באוניברסיטה ועד לנהגי מוניות. המשותף בין הפרקים, הם הבמאי, התסריטאי והמלחין שכתב את המוסיקה לרוב סרטיו של קישלובסקי, זביגניאב פרייסנר. הם אחראים יחד ליצירת כל עשרת הפרקים. הרכב השחקנים, לעומת זאת, משתנה מפרק לפרק, וכולל כמה מן השחקנים המהוללים של פולין באותה התקופה או כאלה שהתפרסמו לאחר מכן, ביניהם דניאל אולבריצקי, (פרק ג') יז'י שטור (פרק י'), מאיה קומורבסקה (פרק א'), קריסטינהיאנדה (פרק ב'), גרצינה שפולובסקה (פרק ו'),  בוגוסלב לינדה (פרק ז'), או זביגניאב זאמכובסקי (פרק י') מי שגילם מאוחר יותר את התפקיד הראשי ב"לבן". תשעה צלמים אחראים לתמונה בעשרת הפרקים, מן המשובחים שהיו לפולין באותםימים. פיוטר סובוצ'ינסקי, היחיד שצילם שני פרקים, השלישי והתשיעי, היה מועמד לאוסקר על "אדום", החלק השלישי בטרילוגיית הצבעים של קישלובסקי.אדוארד קלושינסקי(הפרק השני) צילם את "לבן" באותה הטרילוגיה, סלאבומיר אידזיאק ("סרט קצר על רצח") עבד קודם, ולאחר מכן, עם במאים כמו ואידה, זאנוסי, ג'ון סיילס, מייקל וינטרבוטום ואחרים. כל אחד מהם היקנה לפרק שאותו הוא צילם את הסגנון המיוחד שלו, והסגנונות אכן מתחלפים לאורך הסדרה - מקדרות של חורף לימי קיץ מלבלבים.

הסדרה, שהוכתרה כבר יותר מפעם אחת כדרמה הטלוויזיונית הטובה ביותר שראתה אור עד היום, תוצג לכבוד העשור של פסטיבל הסרטים בערבה, כאשר מדי ערב נעלה פרק אחד מתוכה, לפי הסדר, החל מיום רביעי, 3.11.2021 ועד ליום שבת 13.11.2021.