X
2001 : אודיסאה בחלל
בימוי: סטנלי קובריק
ארה"ב 1968
164 דקות  | אנגלית | תרגום לעברית

חמישים שנה אחרי הצגת הבכורה שלו, מסע זה אל העתיד בהדרכתו של סטנלי קובריק, שילוב של מדע בדיוני ופילוסופיה, שעובד מתוך ספר שכתב ארתור סי. קלארק, נשאר כאחד ההישגים הגדולים של אמנות הקולנוע בכל הזמנים. זוהי סקירה של תולדות האנושות שתחילתה לפני מיליוני שנים, כשהאדם הקדמון הלך עדיין על ארבע, וסופה אי-שם בעתיד, בדרך לכוכב הלכת יופיטר, כאשר האנושות תיוולד מחדש ומי יודע איך תיראה אז. אבן דרך בתולדות הקולנוע, לא רק בשל הרעיונות שקובריק העביר מספרו של קלארק, עם הרבה שינוים ושיפוצים משלו, אלא בשל ההישגים החזותיים המדהימים שלו, המקוריות המרשימה של הגישה, השלמות של הביצוע הטכני המסובך והמורכב והשילוב היחיד במינו בין מוסיקה, אפקטים ותמונה, שלא היו רבים כמותם לא לפני ולא אחרי הסרט הזה. לרגל יום הולדתו החמישים של הסרט, נטל במאי הקולנוע כריסטופר נולאן על עצמו את המשימה להכין רסטורציה שתחזיר לסרט את העוצמה, הזוהר והקסם שיצר קובריק בעותק הפילם 70 ממ' המקורי של הסרט. המראה המחודש מחזיר לאודיסיאה את נעוריה ומזכיר שוב ששום דבר שנעשה מאז, אינו מתקרב אליה.

סטנלי קובריק,  אחד הבמאים החשובים והמשפיעים ביותר שידע הקולנוע, נולד בשנת 1928 למשפחה יהודית בברוקלין. עוד לפני שהגיע לגיל 20 היה צלם של LOOK - השבועון המצויר המוביל באמריקה בתקופתו. בתחילת שנות העשרים החל לביים סרטים קצרים ועוד לפני שמלאו לו 30 הוא כבר הספיק לביים סרט עלילתי באורך מלא (The Killing – 1956). סרטו הבא, "שבילי תהילה" (1957), תמונה ביקורתית וקודרת על התנהגות הצבא הצרפתי במלחמת העולם הראשונה, נאסר להצגה בצרפת במשך שנים רבות, על שפגע בכבוד הטריקולור. שלוש שנים לאחר מכן השלים את הפקת הענק הראשונה שלו בהוליווד, "ספרטקוס", כשעיר הסרטים, כולה, פערה פה מול העובדה שבמאי צעיר כל כך מופקד לא רק על הוצאה כספית גדולה אלא גם על רשימת השחקנים היוקרתית ביותר שהוליווד יכולה הייתה להציע אז. פרפקציוניסט שלא ויתר על שום פרט ולא חשש משום ביקורת, הוא משך הרבה אש עם העיבוד שלו לספרו של נאבוקוב "לוליטה" (1962), הדהים את הביקורת הקולנועית בהברקות של "דר' סטריינג'לב" (1960), סאטירה פרועה ואכזרית על מצבו של העולם השוקד לחסל את עצמו, גרם לשערורייה רבתי עם "התפוז המכני" (1971) שהטיל ספק באושיות המוסר, אותן אלה שאמורות להנהיג את האנושות גם מול התופעות הפרועות ביותר שבהן היא נאבקת. לפי דרישתו המפורשת פתחו מעבדות צייס בגרמניה עדשה שיכולה לצלם באור של נר, לקראת צילום סרטו "בארי לינדון" (1975), ביים את סרט האימים האולטימטיבי "הניצוץ" (1980) והדביק לפניו של ג'ק ניקולסון חיוך שטני שהפך לסמל המסחרי של השחקן, עבד חמש שנים תמימות על הכנת סרט על השואה, פרויקט שבסופו של דבר לא הבשיל לסרט וסיפק אקורד אחרון ב"עיניים עצומות לרווחה" (1999), עיבוד לסיפור של ארתור שניצלר, סרט שהספיק להשלים אבל לא זכה להגיע לבכורה שלו. כמה ימים לפני שעלה המסך על סרטו זה האחרון, בגיל 70, קובריק נפטר.

בימוי ותסריט:
סטנלי קובריק
שחקנים:
גרי לוקווד, ויליאם סילבסטר, ליאונרד רוסיטר, רוברט ביטי
באדיבות:
טוליפ אנטרטיינמנט, תל אביב